למה בובות ? למה שבורות ? החיבור עם האמנית סיגלית לנדאו.
ברוכים הבאים לבלוג שלי !
היום אכתוב קצת על תהליך היצירה והחיבורים של הספר "בובות שבורות".
אני כל כך מתרגשת לחלוק אתכם את תהליך העבודה עליו.
דמות הדוברת בספר מכתירה את עצמה כבובה.
למילה "בובה" יכולות להיות קונוטציות חיוביות ושליליות.
במשך שנים רבות ראיתי את עצמי כבובה. בעיקר בשנות הדוגמנות שלי. בעיקר כשהתחלתי לעבוד בערוץ 2 הצעיר, אי שם בשנות התשעים. הייתי חלק ממנחי השעשועון "פחות או יותר", בנות אז נחשבו למוצר מדף יפה וההמלצה היתה: לדבר כמה שפחות.
אני הגעתי מבית שעודד אותי להשמיע את קולי ולהיות מי שאני ללא בושה, ללא קשר למין בו נולדתי.
היה לי קשה להיות בובה שותקת ושילמתי, לא פעם, מחיר כבד.
נחזור לדמות הבובה. כשבאתי לחקור את דמות "הבובה" חשבתי עליה כדמות אהובה. אנחנו בוחרים בה מכל הבובות שעל מדף הצעצועים, משחקים איתה, מטפחים. בובה עוברת אצל ילדים תהליך האנשה ונחשבת לחברה טובה, מלווה, "חפץ ביטחון".
מצד שני, בובה אינה דמות עצמאית, היא נשלטת בידי המפעיל שיוצק בה חיים וקובע עבורה מי תהיה באותו היום: איך תתלבש, מה תציג ומה יהיה תפקידה. המפעיל הוא שיוצק בה חיים בזכותו תהיה או תחדל.
הבחירה שלי בבובה כמטאפורה לשנים ארוכות בחיי נובעת מתחושה חזקה בחברה בה חייתי ופעלתי, תחושה שמצופה היה ממני להיות דוגמנית במידה 36, שיער בהיר וחיוך תמידי, לא משנה מה התרחש בפנים.
הסוכנים, המפיקים והקהל הם אלו שקבעו מה יעלה בגורלי. ככל שאהיה יפה ונעימה, פאסיבית ומושתקת כך ארוויח יותר כסף ומעמד ואם קשה לי ? אני חייבת להשלים עם המציאות, ההצגה חייבת להמשיך !
אני זוכרת שהיה לי רעיון לתוכנית טלויזיה, כתבתי פרק שלם עד אחרון הפרטים. הגעתי לפגישה עם המפיק הגדול, נרגשת, אחרי שעות של עבודה והכנות. הוא הביט בי בבלבול, מתקשה להבין את הקו העבה שחציתי בין דוגמנית לכותבת. אז, זה נראה לו תלוש מהמציאות ואפילו חוצפה.
הרבה פעמים הרגשתי כבובה שבורה. אהבתי את השבר, כאבתי את המחיר ששילמתי אבל לא ידעתי ולא רציתי לחיות אחרת.
כיום, כשאני מביטה אחורה על הדרך שעשיתי אני מבקשת לשמר את השבר ולהציג אותו לכם.
כאן מגיע החיבור עם האמנית סיגלית לנדאו.
לנדאו מתעסקת שנים עם מלח, מים המלח. מלח ידוע בתהליך השימור שלו ואני מבקשת לשמר את זיכרונותי בזמן. להקפיא אותם ולהתבונן.
את היצירה TO TOO בחרתי מפני שהיא מציגה דמות אישה מושלמת, רקדנית. הגוף לא קיים, בדיוק כמו הבובה שאין לקיום שלה משמעות ללא המפעיל. שמלת הטוטו תלויה באויר קשורה בחוטי המפעיל ולנדאו שימרה את הרגע כשטבלה את השמלה בים המלח.
השמלה עומדת קפואה באויר, בין שמיים לארץ כתמונה, כרגע נצחי שקפא בזמן, כזיכרון אישה שכל מתבונן רשאי לצקת לתוכו, מדמיונו את הדמות המושלמת, הפנטזיה, שתמלא את החלל.
וזה מה שהייתי במשך שנים רבות - פנטזיה. בובה.
Commentaires